לידרמן חיים (חורחה)  2008 - 1957

 
 

חיים (חורחה) מריו לידרמן –לזכרו


חיים (חורחה) מריו לידרמן, מוסיקאי ומלחין ידוע ופרופסור למוסיקה באוניברסיטת ברקלי, קליפורניה, הלך לעולמו באל-צ'ריטו, קליפורניה ב-3 בפברואר 2008.

לידרמן נולד בבואנוס-איירס, ארגנטינה ב-16 בנובמבר, 1957. הוא היה נכדם של מהגרים יהודיים ממזרח-אירופה שהשתקעו בארגנטינה.

כילד ניגן לידרמן בגיטרה קלאסית ואף שלח ידו בהלחנה. הוא הושפע מן השירה היהודית-ספרדית וממוסיקת הטנגו הארגנטינאית, ובמיוחד מן המוסיקה של המלחין והמבצע הדגול אסטור פיאזולה. בהמשך הוא למד קומפוזיציה אצל מארק קופיטמן באקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים. לאחר שהוענק לו התואר בוגר (בהצטיינות) בשנת 1983, לידרמן המשיך את לימודיו באוניברסיטת שיקאגו, שם למד קומפוזיציה אצל ראלף שייפי ושולמית רן. אוניברסיטה זו העניקה לו את התואר השני (מוסמך) בשנת 1986 ואת התואר השלישי (דוקטור) בשנת 1988. לאחר קבלת התואר הוא לימד במשך שנה בקונסרבטוריון האמריקני למוסיקה בשיקאגו ובשנת 1989 הצטרף כעוזר מרצה לסגל ההוראה של המחלקה למוסיקה באוניברסיטת ברקלי, קליפורניה.



Photo: Mark Costantini

portrait shot of composer Jorge Liderman to run with interview profile

San Francisco Chronicle Event on 3/6/07 in Richmond, CA


במוסיקה שחיבר שילב לידרמן מרכיבים ארגנטינאיים ויהודיים. הוא ציין את איגור סטרווינסקי ובלה ברטוק, ובהמשך את גיורגי ליגטי וסטיב רייך, כ-"סבים המוסיקליים" שלו. המוסיקה שלו מתאפיינת בדחף קצבי ובליריות. היא קשה לביצוע אך נגישה למאזינים, המגלים בה מרכיבים של שמחה והתרוממות-רוח. במסגרת ראיון לעיתון פנימי של האוניברסיטה אמר לידרמן: "לדעתי המוסיקה בת-זמננו התנכרה לקהל במשך תקופה ארוכה למדי. אנו חיינו בגטו של קומפוזיטורים שכותבים מוסיקה לקומפוזיטורים אחרים." לעומת זאת, לידרמן השתדל, לדבריו, "לכתוב מוסיקה רגשית שתשפיע עליך לא רק ברמה האינטלקטואלית אלא גם ברמה הרגשית וברמה הפיסית. אני חושב שמשהו במוסיקה חייב לתפוס אותך ברמה התת-מודעת. במקרה שלי, מדובר, בדרך כלל, בקצב של המוסיקה."

לידרמן הלחין מוסיקה להרכבים מוסיקליים רבים ולאמנים ידועי-שם, כמו גם לפסטיבלים למוסיקה חדשה, לאירועי מוסיקה בינלאומיים, לארגונים ולמוסדות שונים.אופרה שהלחין, Antigone Furiosa, זכתה בפרס בינלאומי חשוב.

בשנת 2002 הלחין ליברמן קנטטה בשלושה חלקים לפי תרגום חדש של "שיר השירים" לאנגלית (על-ידי חנה ואריאל בלוך). יצירות אחרות שלו בוצעו על-ידי הרכבים ואמנים חשובים ברחבי העולם. ארגונים וקרנות העוסקים במוסיקה ובאמנות העניקו לו פרסים יוקרתיים ותארי כבוד.

יצירה חשובה נוספת שלו היתה Aires de Sefarad – אוסף של שירים יהודיים-ספרדים בעיבוד לכינור וגיטרה.

לידרמן הכשיר דור שלם של קומפוזיטורים שהיו תלמידיו באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. בנוסף להוראת קומפוזיציה, הוא לימד גם הרמוניה, קונטרפונקט, פוגה ומוסיקה בת-זמננו.

בנוסף לתפקידו כמרצה שימש לידרמן כחבר בגופים אקדמיים ומייעצים ובוועדות שונות.


בזמנו הפנוי, לידרמן היה רוכב אופניים נלהב. הוא אהב לבשל ולארח, הרבה לטייל והתעניין באמנות ובעניינים בינלאומיים. הוא נודע בזכות טוב לבו וגישתו הידידותית ודלת משרדו היתה פתוחה תמיד לתלמידיו, לעמיתיו ולכל אדם.

חורחה לידרמן נהרג מפגיעה של רכבת ה-BART בתחנת אל צ'ריטו במה שנראה כהתאבדות. המקרה אירע בערב שלפני הופעת הבכורה העולמית של הקונצ'רטו הקאמרי לכינור Furthermore מפרי עטו. עמיתיו של לידרמן התקשו לעכל את הבשורה על מותו. כולם ציינו שהוא עסק באינטנסיביות בהלחנה, שבמועד מותו הוא היה מעורב במספר פרויקטים לגביהם הוא הפגין התלהבות ומחויבות ושהקריירה שלו היתה בנסיקה. איש מהם לא ידע לומר אם הוא היה מוטרד מבעיה ספציפית כלשהי.

אלמנתו של לידרמן, מימי וולף, פרסמה את ההודעה הבאה בעקבות מותו: "חורחה היה אדם נפלא, טוב לב ואוהב, מלחין ומוסיקאי מבריק. היה לו כשרון נדיר להביע את עצמו באמצעות המוסיקה שלו. הוא היה אדם פרטי מאוד, ואת כל מה שהוא רצה להעביר לציבור הוא הביע באמצעות המוסיקה שלו. הוא יחסר מאוד לכולנו, ואנו יודעים שהמורשת שלו תמשיך להתקיים גם אחרי מותו באמצעות המוסיקה שלו והאנשים הרבים שבאו במגע עם הכישרון והנדיבות שלו."

במותו הותיר אחריו חורחה לידרמן את רעייתו, מימי וולף מריצ'מונד, קליפורניה, את אחותו, קלאודיה לידרמן ואת אמו שרה לידרמן – שתיהן מבואנוס-איירס,ארגנטינה.