ויאספו - סיפורי אספנות

 
 


אם יש לכם אוסף או פריט מיוחד ובא לכם לספר עליו, אז יש לכם מקום פה באתר שלנו. 



עיצוב: אליעזר מורב


אין סוף לאוספים ולאספנים. אני אוסף את הסיפורים שבאים עם זה.

צרו איתנו קשר ואנחנו כבר נמצא מקום לסיפור שלכם ביחד עם כל האוספים והאספנים. 



כך מתחיל סיפור אחד מיני רבים שתמצאו אצלנו:

הנה סיפור אמיתי: התחלתי להתעניין בנומיסמטיקה וארכיאולוגיה מגיל 6 שנת 1955. אמי עבדה באוניברסיטה בגבעת רם, וכל יום בשובי מבית הספר נהגתי ללכת ברגל לפגוש אותה ולאכול צהרים במנזה. בדרך משכונת רוממה עברתי ... להמשך קריאה



והנה תחילתו של סיפור מעניין נוסף:

סיום צעדת פריס-טוביז (פרבר דרומי של בריסל) למרחק 300 ק"מ ב-4 ימים, במהלך חג השבועות הנוצרי השנה, היה קשה אך קל בהרבה מאשתקד. על פי התכנון, לאחר הפסקה של חמישה שבועות, אמור הייתי להשתתף ברצף של מבצעי הליכה באירופה, כ-1,000 ק"מ במשך כ- 35 יום, ביניהם 300 ק"מ משלסביג בגרמניה לויבורג בדנמרק, טיפוס יומיומי במשך שבוע באלפים מגובה 1,400 ל - 3,400 מטר ובחזרה, ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה על אוהבי לכת. והנה, שלושה ימים לפני נסיעתי התבשרתי כי הנקודה הקשה שגיליתיה שבוע קודם במפשעתי, היא ממאירה. הובהר לי, כי אני סובל מלימפומה - סרטן הלימפה... להמשך קריאה


 

יוסף שחם [שטיניג]

נולדתי בשנת 1938 בקבוצת שילר, קיבוץ במישור החוף, בין גבעת ברנר ורחובות, להורי אברהם וצילה ילידי פולין.

ילדותי בקיבוץ הצנוע ונחבא אל הכלים, היתה רגילה ומאושרת [למרות הלינה המשותפת, 4 בחדר! ]

היתה לי הזכות לגדול ולהיות עד, לשנים הסוערות של הקמת המדינה ומלחמת השחרור.

ההתבגרות יד ביד עם ישראל הצעירה היתה חוויה רבת משמעות בחיי, כל הישג כלכלי או חברתי של המדינה הרכה נראתה לי כחלק בלתי נפרד מהסביבה בה גדלתי וממני אישית.

אסור לשכוח, אנחנו היינו השלטון, התנועה הקיבוצית היתה השאור שבעיסה, ראשונה לכל עלילה, לכל התנדבות ולכך מעשה חלוצי.

את הצבא ומלחמות שנות ה60 וה70, ששת הימים ויום הכיפורים עברתי שאני כבר בעל משפחה בעיר מחוץ לקיבוץ, בשרותי כקצין העברתי חודשים רבים במילואים רחוק מאשתי ו4 ילדי.

כל ה"הסיפור" הזה קיבל תפנית בעלילה, בשנת 1977 חל המהפך , "מן המהפך אל הפחת" ומאז אני מוצא עצמי אופוזיציונר חריף למדינת ישראל ומהלכיה הנראים לי כמערכת אטומה ומטומטמת שכמו שמעריכים המקורבים לדעותי "לא תגמור טוב".

היום, בעשור ה8 שלחיי במקום להתרווח בכורסא ולהרגע, הפכתי לביקורתי ומריר, תופעות המשתקפות גם במה שאני כותב מעת לעת.

אבל זה מה יש!

"ובא לציון גואל וגלמידי לרשל"


יוסי שחם - המדליה המרגשת

יוסי שחם - אלה הם חיי בפלשתינה א"י

יוסי שחם - תיירות נומיסמטית

יוסי שחם - קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה

יוסי שחם - תל אביב בת 100

יוסי שחם - זכרונות מן השואה

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר