המדליה המרגשת

 
 

מדליה מרגשת 

יוסף שחם

ספטמבר 2009

יש בעולמנו הנומיסמאטי פריטים מסוגים שונים, יש יקרים, יש יפים, יש נדירים,  אך מעט מאד אם בכלל, אפשר לכנותם - מרגשים!

כזה היה הפריט הנומיסמאטי, שהוצע יום אחד, לפני למעלה מעשור שנים, לשמואל וקובי לידרמן. כולנו מכירים את קובי ואת בית העסק שלו לשטרות ומטבעות ברחוב בן יהודה 18 בתל אביב. אותו יום קיץ לוהט, כפי שכותבים הרומנטיקנים, נכנס לחנותו עובד זר פולני, הישר ממקום עבודתו, בבגדי עבודה מוכתמים בסיד וצבע והציע לשמואל פריט מוזר עם כתב עברי. כשהבחין שמואל במבטאו הפולני של האיש פתח עמו בשיחה בשפתו. התרגשות ניכרה בשמואל כשזיהה את שם המקום שצוין במדליה - העיירה סקרז'יסקו בפולין. התמורה הכספית היתה שולית וזניחה. העובד סיפר כי רכש את המדליה באחד משווקי הפשפשים באזור וורשה.

הוריו של קובי, שהלכו לעולמם בשנים האחרונות, שניהם ניצולי שואה. אביו שמואל לידרמן שרד מאורעות קשים ביותר ולאחר השואה פגש את גניה גולדה, אשתו לימים, שגם היא ניצולת שואה. הוויית השואה ריחפה כל השנים על המשפחה, ואפשר היה לחוש בה תמיד, גם בחנות אותה ניהל  שנים רבות שמואל לידרמן.

גניה לידרמן לבית הלפרן וברקוביץ, מוצאה ממשפחה גדולה ומכובדת שגרה תקופה ארוכה בעיירה סקרז'יסקו וסביבותיה  בפולין. רוב המשפחה הוכחדה בשואה.

 

סקרז'יסקו

עיר בעמק הנהר קאמיינה, 24 ק"מ צפונית מקיילצה, נקודת צומת חשובה של מסילת הברזל מוורשה לקרקוב. כבר במאה ה-18 החלה להתפתח במקום תעשייה מטלורגית. במאה ה-19 נבנה סכר על נהר קמיינה והורחבו מפעלי המתכת ובשנת 1907 נוסד בעיר מפעל הפלדה של ויטוויצקי ואחר כך בית חרושת גדול לנשק, שהוביל להתפתחותה המהירה של העיר.

סקרז'יסקו הוכרה כעיר בשנת 1923 ואז נמנו בה כ-10,000 תושבים. בשנת 1931 גדלה האוכלוסייה לכ-15,000 ובשנת 1939 ערב פרוץ המלחמה מנתה העיר 18,200 תושבים ובהם כ-600 משפחות יהודיות.

היהודים התיישבו בעיר רק בראשית המאה ה-20 בעקבות התפתחות תעשיית המתכת ושגשוגה של העיר. ראשוני היהודים הגיעו משידלובצה הסמוכה, ששכנה בה קהילה יהודית ותיקה ומושרשת מדורי דורות ובה רבנים ידועים מצאצאי "היהודי הקדוש" מפשיסחה. כאשר נסללה מסילת הברזל והוקמה תחנה בסקרז'יסקו, נטשו רבים מתושבי שידלובצה את עירם ועברו אליה ושידלובצה הפכה לעיירה נידחת חסרת חשיבות.

בשנת 1910 הוקם בית המדרש הראשון ובמלחמת העולם הראשונה קידשו בעיירה את בית העלמין היהודי. עד אז הובלו הנפטרים לקבורה בעיירה שידלובצה.

 

פלישת הגרמנים

עם פלישת הגרמנים לפולין בספטמבר 1939 מנתה הקהילה, כאמור, 600 משפחות יהודיות ולהן ששה "שטיבלאך" לזרמי החסידות השונים, שני בתי מדרש, שני "חדרים", הסתדרות "אגודת ישראל" והסתדרות "החלוץ הצעיר". הפעילות היתה ענפה עם מועדונים, גביית מיסים, תעמולה, בחירות, הרצאות, נשפים וחגיגות. בעיר חגגו את חגי ישראל, חג החנוכה, ל"ג בעומר, כ' בתמוז עם הנפת הדגל הכחול לבן וגם את האחד במאי חגגו תוך הנפת הדגל האדום.

הפעילות התרבותית כללה הרצאות על ח.נ. ביאליק, ת. הרצל, מצב התנועה הציונית ומצב תנועת הפועלים.

כל הפעילות הענפה הזו התחסלה עם הכיבוש הגרמני. היהודים נכלאו בגטו ובמשך שנתיים התעללו בהם הנאצים. את הכשירים לעבודת כפיים העבידו בפרך במפעלי התחמושת של קונצרן "האסאג" תוך סבל רב ורעב.

הקהילה היהודית של סקארז'יסקו קמיינה הוכחדה סופית בשמיני עצרת תש"ג 1942. באותו יום הובילו הגרמנים ועוזריהם את יהודי העיר להשמדה במחנה המוות טרבלינקה ולמחנות השמדה אחרים.

 

מדליית הזיכרון

המדליה שרכש שמואל לידרמן, היא מדלית זיכרון, שחרט יהודי, כדי לזכור תמיד את תאריך פטירתם של הוריו, ה"יארצייט" (יום השנה).

מקום מגוריה של אותה משפחה, עלומה באותה עת - העיירה סקרז'יסקו.

המדליה שכנה לה במשך שנים בכספת. היא הוצגה למספר אנשים, אולם לא הצליחה לגלות פרטים נוספים, מעבר לאלה שהוזכרו בה עצמה.

פריטים מעין זה מופיעים מדי פעם במכירות פומביות, אם כי לדברי קובי לידרמן, הוא טרם נתקל במדליית זיכרון הכתובה עברית כמו זו.

הטכניקה פשוטה - משייפים מטבע כסף גדולה ואח"כ חורטים טקסט או ציור כדי לאזכר מאורע לאומי או משפחתי. כאלה בדיוק הם המדליונים שנחרטו במחנות קפריסין ונסקרו בגיליון הקודם.

אנשים עושים את הדבר בנסיבות מיוחדות. ייתכן והפריט עליו אנו מדברים נוצר לפני השואה או ממש לאחר הכיבוש הנאצי בסקרז'יסקו. כבסיס למדליון שימשה מטבע כסף אותה קשה היום לזהות. החריטה נעשתה בכתב עברי רהוט.

את המדליון נשא האיש בכיסו, כדי שלא ישכח חלילה את ה"יארצייט" של הוריו ואת המנהגים היהודיים המתחייבים מתאריך זה. מכיסו של אותו יהודי, בן מסור להוריו, ששמו היה אז עלום, אך את גורלו ניתן לשער, התגלגל המדליון לאותה צלחת עמוסה מטבעות זיבורית, שאותה אנו פוגשים בשווקים וכה נהנים לנבור, לחטט ולחפש מציאות. משם, בעזרת אותו גוי סקרן, התגלגלה המדליה לידיו של שמואל לידרמן בתל אביב.

 

חורט אותו בן לזכר הוריו:

 

המדליה "מדברת"

המדליה שכנה לה במשך שנים, ללא כל התייחסות מיוחדת, בכספת של קובי לידרמן, אך מעת שנחשפה שוב לאור העולם, החלה המדליה ל"דבר".

טלפון ל"יד ושם" חשף עד מהרה את יוצר המדליה שהוא גיבורה האמיתי של הדרמה הזו. בעזרת הצלבת שמות ההורים ושם העיר במאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה, נחשפה זהותו של שלמה לייב בריקס יליד 1886 בעיר בז'ין בפולין. מקצועו נגר, היו לו שבעה ילדים ושם אשתו טובה ממשפחת צוקר. הוא מת ממחלת הסרטן ב-1941 בגטו בסקרז'יסקו.

ההיסטוריה של המשפחה תואמת לנאמר ברשומות ההיסטוריה. עם ההתפתחות הכלכלית של סקרז'יסקו בראשית המאה ה-20, היא "שואבת" אליה יהודים מעיירות אחרות בסביבה.

את כל המידע הזה שאבנו מדף עד שמילאה בתו של שלמה לייב בריקס, חנה אלפרט ב-1955. באותה עת היא התגוררה בחולון. ניסינו לאתר את חנה אלפרט, אך היא כבר הלכה לעולמה. באותו דיווח ל"יד ושם" מוזכרים גם שאר בני משפחתה, אמה אחיה ואחיותיה שנספו בשואה במחנה ההשמדה טרבלינקה.

ניסינו לאתר מישהו מילדיה של חנה אלפרט ולשם כך פנינו למדור לחיפוש קרובים בקול ישראל, אותו מגיש ירון אנוש. ניסינו להשיג פרטים נוספים ואולי לאתר את תמונתו של שלמה לייב בריקס. למטרה זו גם סרקנו את ספר הזיכרון של קהילת סקרז'יסקו. הרבה "בריקסים" מוזכרים שם, אך טרם איתרנו אזכור לאותו שלמה לייב בריקס.

השידור ב"מדור לחיפוש קרובים" בקול ישראל הניב תוצאות מהירות. כבר למחרת קיבל קובי לידרמן מידע מקרובת משפחתו, שהכירה את רינה עידן בתה של חנה אלפרט. שיחת טלפון עמה זימנה פגישה עם יורם ורינה, ילדיה של חנה אלפרט. הם התרגשו מאד כאשר החזיקו בידיהם את המדליה, מזכרת מוחשית מסב רחוק, אותו לא פגשו מעולם. בשיחה שהתפתחה התברר שלשלמה לייב בריקס היו שבעה ילדים, בן ושש בנות. שלוש מהבנות שרדו את השואה והקימו בית בארץ ישראל. חנה אלפרט עלתה לארץ עם בעלה ובתה רינה ב-1949.

נקודה כואבת נוספת בתולדות המשפחה ויהדות פולין מתרחשת בעיר המחוז קיילצה. לעיר זו התקבצו שרידי שואה מכל האזור ובהם גם בני סקרז'יסקו. ב-4 ליולי 1946, בעקבות עלילת דם נוסח ימי הביניים, טובח המון פולני בשרידי השואה ששכנו בבית הוועד היהודי. 42 יהודים נרצחים ו-80 נפצעים. חנה אלפרט ובעלה שורדים גם את הפוגרום הזה ולאחריו הם מחליטים שאין עתיד ליהודים בפולין ומחליטים לעלות לישראל.

ביקשנו מבני המשפחה לקבל את תמונתו של הסב שלמה לייב בריקס אך מסתבר שאין ברשותם תמונה כזו ולכן אנו מביאים את תמונת שלש בנותיו ששרדו את השואה ועלו לישראל.

 

ההיבט הנומיסמאטי

נקודה אחרת המעניינת אותנו כעוסקים בנומיסמאטיקה, הינה מה היתה מטבע הכסף, שמשקלה 11 גר' וקוטרה 2.8 ס"מ, אשר שימשה להכנת האסימון למדליה. לשם כך פנינו למעבדות המז"פ של משטרת ישראל, שיש באפשרותן לחשוף מספרים טבועים במתכת ששויפו והוסתרו למטרת זיוף. משהובהר לנו שכל בדיקה, הנעשית באמצעים כימיים חריפים, תפגע במדליה, וויתרנו על העניין.

מבדיקה בקטלוגים נראה שהמטבע המתאימה ביותר ליצירת האסימון למדליה, מבחינת המתכת, המשקל והקוטר, היא מטבע הכסף בעריך 5 זלוטי, של מנהיג פולין, באותה עת יוזף פילסודסקי, דיקטאטור נאור של הרפובליקה הפולנית בשנים 1935-1926. מטבע זו הילכה בפולין בשנות ה-30.

ניסינו לאתר מדליונים נוספים הדומים למדליון בו אנו עוסקים.

בביקור במוזיאון קדמן איתרנו באוסף פרופ' ברונו קיש מספר פריטים בהם שימשו מטבעות ליצירת מדליונים פרטיים בעברית. אנו מביאים את הדוגמאות במאמר זה.

 

אחרית דבר

סיפור קטן שהוא אולי תמצית הגורל היהודי. יושב לו אדם, יהודי, מתישהו בשנות ה-20 או ה-30 או בגיטו בשנים הראשונות לשואה, חשוב לו לזכור את ה"יארצייט" של הוריו והוא חורט את הפרטים על מדליון. האיש נפטר בגטו, הפריט מתגלגל לשוק הפשפשים בווארשה בפולין ומשם לישראל דרך עובד זר מפולין, עד אשר מגיע לידיו של צאצא למשפחה יהודית מאותה עיירה בפולין. אכן עולם קטן ומזכרת קטנה מעולם שחרב ואיננו.

מקומו היאה של  המדליון הזה, במוזיאון קדמן או במוזיאון יד ושם. כך יונצחו ויסופר סיפורם של יהודים יקרים שנספו בשואה.

תודות רבות מגיעות לקובי לידרמן שצעד עמי "יד ביד" בכל המהלך של איסוף החומר, איתור האנשים ומציאת הפריטים המלווים מאמר זה.

תודות לצביה פריד – "היכל השמות" יד ושם, לנדב לוין – מעבדת סימנים, מז"פ, משטרת ישראל, לססיליה מאיר – מוזיאון קדמן, לירון אנוש – המדור לחיפוש קרובים, קול ישראל, לרניה גרבש ובתה דבורה עוזרי, לרינה ויורם – ילדיה של חנה אלפרט, נכדיו של שלמה לייב בריקס.

ספטמבר 2009

 


רינה עידן ויורם אלפרט, נכדיו של שלמה לייב בריקס ז"ל, מקבלים במתנה את המדליה המרגשת מקובי לידרמן.
תל-אביב 2010.

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר