דואר "ההגנה" סודי

 
 

 

 

דואר "הגנה" סודי - ירושלים - 1948
אהוד יונגווירט וצבי אלוני
 
 השימוש בכתובות כיסוי ובסוכני שילוח בכדי לשלוח ולקבל דואר המיועד לחלוקה במקומות אחרים ידוע ומתועד היטב בתולדות הדואר משחר ימי ההיסטוריה הטרום בולאית ועד לימינו אלה. השימוש בסוכני דואר ומשלחים נעשה בדרך כלל כאשר אין אפשרות שימוש בשרותי הדואר הרגילים והמקובלים, או כשאלה אינם קיימים, ויש צורך במתווך בכדי לאסוף או לשלוח דואר, כמו במקרה של הכתובת "ת.ד. 506 ליסבון" אשר הייתה בשימוש ע"י המשרד הבריטי "תומס קוק" בזמן מלחמת העולם השנייה ואפשרה משלוח וקבלה של דואר המיועד או שמקורו באירופה הכבושה ע"י הנאצים, או הכתובות אשר שימשו את תושביהם הפלסטינים של השטחים שנכבשו ע"י ישראל בכדי לתקשר עם קרוביהם במדינות ערב איתם לא היו קשרי דואר לאחר מלחמת ששת הימים 1967.
בכל המקרים האלה, הכתובת הי זו אשר מספרת את הסיפור.
 בתקופת מלחמת העצמאות הוקמו מספר גופים אזרחיים התנדבותיים אשר שמו להם למטרה לדאוג לצרכי החיילים שבשטח. אחד הצרכים הבסיסיים היה הצורך בקשר מכתבים עם המשפחות שבעורף. ארגונים אלו ארגנו איסוף קבלה ומשלוח של דברי דואר של חיילים ולחיילים במקומות שבהם הדואר לא פעל כשורה או לא היו נגישים לדואר לחלוטין.
 כאשר היה ידוע לכל, ששרותי הדואר לירושלים הנצורה אינם פועלים, שמועות החלו להגיע למשפחות החיילים שניתן להעביר דואר לירושלים כאשר הדואר נשלח לכתובות מסוימות בתל אביב ומשם מועבר הדואר לתעודתו. מסתבר שמכתבים אלו הוטסו לירושלים הנצורה בדרך זו או אחרת. המכתבים המעטים אשר שרדו מאותה עת, מספרים לנו את סיפורם של אותם ארגונים אשר ניסו לשמור על קשר מכתבים תקין בין החיילים בחזית ומשפחותיהם. שני ארגונים אשר יש לנו מידע מועט עליהם שהיו פעילים בתקופת המצור על ירושלים היו: "סעד – הוועד היישובי למען המגויס – בית הדר, דרך פתח תקווה תל אביב" המכונה ע"י אספני התקופה כ-"חדר 305 בית הדר" והכתובת השנייה הייתה "תל אביב, התחנה המרכזית, קומה ב', חדר מס' 5".
 סיפור שונה לחלוטין עולה מעיון במספר מכתבים אשר נשלחו לחילי "חטיבת עציוני" של ה"הגנה" אשר היו מוצבים באזור ירושלים. מכתבים אלה ממוענים לכתובות מסוימות בירושלים עצמה. אל אף היות ה"הגנה" גוף מחתרתי ובילתי חוקי בתקופת המנדט הבריטי, התכוננה ה"הגנה" להפוך ולהיות הכוח הצבאי העתידי של מדינת ישראל שבדרך. אך, כתוצאה מהיות הארגון מחתרתי ובילתי חוקי ובעל מערכת דואר מאד מוגבלת, כל הדואר היה צריך להיות מדוור בצורה שלא תסגיר את מקורו ויעדו לבריטים ודרכם גם לערבים. השיטה למשלוח דואר לחילי גדודי "מוריה" ו"מכמש" של "חטיבת עציוני" הייתה פשוטה למדי. המשפחות של חילי ה"הגנה" אשר שרתו בירושלים ומקורם הוא מחוץ לעיר, (וכאלה לא היו רבים באותה עת) השתמשו בכתובות האזרחיות של מפקדי היחידות אשר היו תושבי ירושלים, כאשר על המעטפה הופיע בנוסף שם החיל שאליו מיועד המכתב ושם קוד של היחידה. הליך זה של משלוח דואר החל כנראה עם הקמת "חטיבת עציוני" בסוף שנת 1947, והפיכתה לאחראית על אזור ירושלים. לצערנו אין בידנו מכתבים לאותן כתובות מתקופת המנדט, אולי מישהו מקוראינו ימצא מכתב כזה.
 המכתבים המובאים במאמר זה הגיעו לירושלים רק אחרי הסרת המצור באמצע חודש יוני 1948. אהוד יונגווירט, אז חיל בגדוד "מוריה" בירושלים, אסף מכתבים כאלה ממספר כתובות בירושלים לשם חלוקתם לחילי הגדודים השונים. מובאים כאן מספר פרטי מידע נוספים על שמות אנשים ומילות קוד שנעשה בהן שימוש, פרטים אלה יבהירו את התמונה כולה:
 
ישורון שיף – היה מפקד גדוד "מיכמש" של ה"הגנה" באזור ירושלים
יואש – שם הקוד של מחלקה ג' בגדוד "מכמש"
 
חיים הלברייך -  היה מפקד מחלקה בגדוד "מוריה" של ה"הגנה" באזור ירושלים
יובל - שם הקוד של מחלקה ד' בגדוד "מוריה"
 
 
 
מכתב מחדרה אשר נשלח בתקופת מנהלת העם 12 מאי 1948 ממוען לחיל "הגנה" בירושלים, משה רוזנבלום, נשלח לכתובת הפרטית של המפקד ישורון שיף, בסוגריים "יואש" שם הקוד של מחלקה ג'.
 
 
 
 
מכתב מחיפה אשר נשלח בתקופת מנהלת העם 12 מאי 1948 ממוען לחיל "הגנה" בירושלים,יעקב לטמן, נשלח לכתובת הפרטית של המפקד שלמה הלברייך, למעלה מימין "יובל", שם הקוד של היחידה. החיל כנראה עזב את ירושלים והמכתב הוחזר לשולח עם חותמת "גדוד מוריה- פלוגה ב'". על המעטפה מימין למטה המילה "עריק" נכתבה ונמחקה.
גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר