בקבוקי אלכוהול מיניאטוריים

 
 

על בקבוקי אלכוהול מיניאטוריים.

מאת הדי אור אספן בקבוקי אלכוהול מיניאטוריים

 
כמעט כל יצרני האלכוהול והיין מייצרים גם בקבוקים מיניאטוריים הזהים בצורתם הן של הבקבוק, הן של התווית והן בתוכן המשקה לבקבוק הגדול. בקבוק אלכוהול רגיל מכיל כ-750 מיליליטר משקה. בקבוק מיניאטורי הוא, בדרך כלל, בגודל של 50 מ"ל, אך יש גם בקבוקים בגודל של 100 מ"ל ויותר וכן בקבוקים זעירים אשר תכולתם היא 20 מ"ל.

 

ראשיתם של בקבוקי האלכוהול המיניאטוריים היא בתחילת המאה העשרים. ברור, שעלות ההכנה של בקבוק כזה גבוהה מאוד בהתחשב בכמות המשקה המעטה שהוא מכיל. הקורא עשוי לתמוה מדוע טרחו חברות האלכוהול ויצרו מוצר כזה? התשובה היא, שלמוצר כזה יש מספר מטרות שונות.

ראשית – פרסום. כאשר יצרן מוציא לשוק משקה חדש הוא מעוניין לחשוף אותו לקהל הרחב, ובפרט למעצבי דעת קהל כמו עיתונאים. לפיכך כדאי ליצרן לחלק חינם אין כסף בקבוקים קטנים לאותם אנשים. זה בוודאי זול יותר מאשר לחלק להם בחינם בקבוק "שלם".

הסיבה השניה היא שיווק. לקוח הנכנס לחנות ונתקל במשקה חדש עלול להרתע מהעלות הגבוהה של בקבוק בגודל מלא. קיומו של בקבוק מיניאטורי מאפשר ללקוח לטעום משקה חדש במחיר השווה לכל נפש. כמובן, שאם המשקה ישביע את רצונו הוא עשוי לקנות בהמשך את הבקבוק הגדול, היקר שבעתיים.

הסיבה השלישית היא אבטחת איכות. אם המשקה הנתון הוא יקר, יש תמריץ כלכלי ניכר לבעלי בארים לדלל אותו במשקה זול ללא ידיעת הלקוח. אפשרות זו מפתה במיוחד אם הלקוח כבר לגם כמה כוסות משקה...  קיומו של בקבוק מיניאטורי הוא דרך  להבטיח שהלקוח מקבל את המוצר האיכותי עבורו הוא משלם.

בקבוקים של אל על שנות ה- 50
 

 

כמעט כל חברות התעופה עשו שימוש נרחב בבקבוקים מיניאטוריים. חלקן אף הזמינו סדרות של בקבוקים עם תווית מיוחדת, שבה נראה הלוגו של חברת התעופה לצד זה של יצרן המשקאות. בקבוקים קטנים אלו אפשרו לדיילות לחלק את המשקאות בצורה יעילה, מבלי להתעכב ולמזוג לכל נוסע בנפרד. הדבר דומה לשימוש שעושות חברות תעופה בפחיות שתיה, אלא שבקבוקי האלכוהול המיניאטוריים הם בגדר מוצר איכות, ולעיתים תפוצתם מוגבלת למחלקה הראשונה או מחלקת עסקים בלבד.

והסיבה האחרונה והחשובה מכל לייצור הבקבוקים היא ציבור האספנים של בקבוקי האלכוהול המיניאטוריים. מה היינו אוספים אילולא היה קיים פריט שכזה. בולים?

 

 

מספר קישורים לכתבות על אוספי להנאתכם:

 כתבה שנעשתה על האוסף שלי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3360583,00.html

 

והנה כתבה על חלק קטן מהאוסף, בקבוקי אלכוהול של בולס ק.ל.מ שיש לי

http://www.noson.org.il/6/klm/klm.htm

 

מצגת על חברת שטוק

http://www.nostal.co.il/HEDI OR.pps#11

 

וכן כתבה ישנה על כינוס שנערך אצלי בבית

http://www.bakbuk.co.il/HTMLPAGE/internal.asp?cat=5&nam=428&tat=25

 

ותערוכה של פלקטים שלי

http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?ArticleId=154&Subj=1&Area=1

 

ועוד משהו אחר מבחינת האוספים

http://www.notes.co.il/sharonraz/60495.asp

 

סיפורו של הדי אור- אספן בקבוקי אלכוהול מיניאטוריים

.

אני אספן של בקבוקי אלכוהול מיניאטוריים. השאלות שתמיד אני נשאל הם למה סגורים? תשתה ותשמור את הבקבוק או שתכניס משקה בצבע דומה והשאלה השניה היא כמה זה עלה לך. נכון, אנחנו ישראליים.

אנסה לענות בהמשך על השאלות הללו אבל ראשית אכתוב קצת על עצמי ואוספי.

אני יליד 1956 בן 53, נשוי ואב לשניים. עצמאי. אוסף בקבוקי אלכוהול מיניאטוריים כמעט - 30 שנים.

 

התחלתי את האיסוף בטיסה הראשונה שלי לארה"ב בגיל 26. אתם זוכרים את הבקבוקים הקטנים שחילקו במטוסים. שם התחיל אצלי השריטה/ החריטה/השבר הסורי אפריקאי של נושא האיסוף. שהדיילת עברה עם המשקאות החריפים והציעה, בחרתי את הבקבוק הראשון שלי לפי יופיו (קונייאק קמוס CAMUS) ברור שצרפתי כי אסור לייצר קונייאק כיום למעט חבל קונייאק בצרפת.

בהמשך הטיול הזה הכרתי בקנדה את מי שהפכה מאוחר יותר להיות אישתי.

בדרך חזרה לארץ קיבלתי עוד 2/3 בקבוקים כך שהגעתי לארץ כבר היו לי כ-5 בקבוקים.

לאחר שהתחתנתי עם אישתי היא הביאה כנדוניה מספר בקבוקים נוספים שהיו ברשותה והם הצטרפו לבקבוקים שהיו לי אז.

כיום באוסף שלי, נכון להיום, יש לי 5545 בקבוקים (אבל מי סופר), האיסוף שלי מוגדר כאיסוף כל סוגי המשקאות האלכוהוליים שקיימים. ברור שאין ביכולתי להשיג את כולם (יש עשרות אלפים שונים) וכן אין ביכולתי להציג את כולם בצורה נאותה, לכן היום אני מתרכז בעיקר בבקבוקים אשר צורתם מיוחדת וכן בקבוקים אשר מצטרפים לאחיהם ומגדילים סדרות.  לדוגמה של סדרות יש לי כ-30 בקבוקי COURVOISIER. דרגות הישון שלהם הם .V.S. & V.S.O.P.  לגבי ה-30 בקבוקים כל אחד מהבקבוקים שונה בצורה במעט, בגודל במעט ובתווית במעט. שינויים אלו נעשו במשך עשרות בשנים ולמרות שאין קיטלוג מדוייק של השינויים שנעשו, אני רואה חשיבות גדולה באוספי, איסוף של "האבולוציה" של הבקבוק.

אני קבעתי לעצמי (בהתאם לנטיות ליבי) כי סדרות מדברות אלי וכך אני אוסף.

 
בקבוקי טלפון
 
יש את הסדרה המפורסמת של חברת BOLS ההולנדית. בנוסף למשקאות הרגילים שהיא מייצרת, היא גם מייצרת בתים ובתוכם משקה (ייניבר משקה דמוי גין הולנדי שיש הטוענים שממנו הועתק הגין האנגלי). את הבתים הללו היא מחלקת לנוסעי מחלקת הביזנס הטסים בKLM. כיום, ללא השקעה עבור כרטיסי הטיסה, יש ברשותי כל הסידרה (90 בתים) וגם הארמון שמחולק רק למי שטס בירח דבש שלו בKLM. עד כמה שאני יודע אני היחידי בארץ שיש לו את כל הסידרה וגם הארמון. (יש עוד שלושה שיש להם את כל הסידרה אבל ללא הארמון).
 
תת אוסף נוסף וגדול שיש ברשותי הוא בקבוקים ישראליים. חלקם שנוצרו בפלשתינה כלומר לפני הקמת המדינה וכל בקבוק חדש אשר אין לי מתקופה זו ואני מצליח להשיג מעלה חיוך מטופש על פני במשך מספר ימים. כמו כן יש לי עשרות רבות שיוצרו בתחילת שנות החמישים. ממספר חברות שפעלו בארץ ויצרו גם בקבוקים מיניאטוריים וכבר לא קיימות עוד כגון מינסטר (שפעל בירושלים בשנות החמישים, ולצערי אברהם מינסטר נפטר במהלך המחקרון שאני עורך על תעשיית היין והאלכוהול והביקוק שהיה בארץ משנות ה-80 עד ה-80. 1880-1980), שטוק שהוקם בארץ בשנת 1938, וולשמידט מחיפה שאני עדין מחפש אינפורמציה עליהם, כרמל מזרחי (שיש יותר מדי אינפורמציה ובחלקה שגויה כגון ששנת הקמתה הוא ב1882 ולא כך הדבר) אליעז משנות החמישים,  כרמי ציון (למשפחת סגל) ועוד.
 

אספנים אחרים רואים את איסופם, רצונם וסיפוק תאוותם בנושא של אוספם, הוא בהצגת בקבוק אחד מסוג אחד באוסף שלהם.  זה רצונם וזה אוספם. כל אספן קובע לעצמו את אוספו. אחד אוסף רק חדשים. אחד אוסף רק צורות. אחד אוסף רק ריקים אחד אוסף רק כחולים (בקבוקים) וכו'.

אצלי באוסף כמעט כולם מלאים. יש כאלו שהתאדו במהלך השנים אבל הם סגורים ומבחינתי הם מושלמים. הבקבוק סגור ואפילו שהמשקה לא קיים עדין הוא "רשאי" להיכנס לאוסף שלי.

 

הבקבוקים הנדירים להשגה הם הבקבוקים הישנים מיקבים ויצרנים שאינם קיימים עוד. הרשימה היא ארוכה ובהחלט יש סיפוק רב שמצליחים לשים יד על בקבוק משנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת (ויש לי עשרות שכאלו מכל העולם)

במשך השנים הרבות בכל מקום בעולם שטיילנו היינו נכנסים לחנות המשקה המקומי ותמיד הייתי מוצא 3-5 בקבוקים שאין לי. לפני כעשר שנים כשטיילנו טיול משפחתי בהולנד בעיירת דייגים בשם URK נכנסו לחנות משקאות. בחנות היו כאלפיים בקבוקים מיניאטוריים ישנים. בעל החנות היה חדש בתחום והוא קנה את החנות יחד עם האוסף של הבעלים הקודמים. הוא הציע אותם למכירה. אני הסתובבתי בחנות כמו ילד שנתנו לו להיכנס לחנות ממתקים ולקנות מה שהוא רוצה. בנותי חשבו שהשתגעתי. והם צדקו. חזרנו לארץ עם 52 בקבוקים מקסימים. ברור שהם חזרו בתיק היד ועלו למטוס איתי.

מקרה דומה היה לי בברצלונה בחנות אלכוהול שבעליו אספן. הצלחתי לקנות ממנו וגם מאוספו 63 בקבוקים מדהימים. גם כאן הרגשתי כילד ששיחררו אותו לחופשי.

ברודוס בכל חנות שלישית יש משקאות ובקבוקים מיניאטוריים. הפעם היינו עם חברים ממבשרת, והם היו בטוחים שהדי משוגע. כפי שאמרתי הם צודקים. השריטה עמוקה אבל מהנה. 130 בקבוקים עשו עליה לארץ וגיור כהלכה והצטרפו לאוסף.

 

מקורות הקניה עד לשנים האחרונות היו בחניות למשקאות אלכוהוליים וכן בשווקים (שוקי פישפשים ועתיקות ברחבי העולם). היום בעקבות המצאת האינטרנט והזמינות שבו, נוצר שוק הפישפשים הגדול בעולם והוא האיביי. בשוק זה תוכל למצוא כמעט הכל. הבעיה שאני רואה באיביי היא מורכבת משניים. הראשונה היא שלקחו מאיתנו את השיטוט, הפישפוש, ההתלכלכות, הויכוח, החזקת הפריט וכו'. כל פעם שאני יוצא לשוק הפישפשים אני מרגיש כציד שאינו יודע איך יחזור הביתה ומה יהיה השלל של הציד. באיביי זה סטרילי. אתה מקיש מחיר ומעלה את המחיר בהתאם לעומק הכיס ועומק הרצון שלך. דבר שני שאני רואה כבעיה באיביי היא זמן המשלוח. כמו ילדים קטנים ברגע שרכשנו אנחנו רוצים את הבקבוק עכשיו ולא עוד שבוע/שבועיים או יותר.

האינטרנט נתן לנו את האפשרות הנהדרת לבצע החלפות עם הרבה אספנים מהארץ ומהעולם. צילמת את הבקבוקים הכפולים שברשותך (לי יש יותר מ-500 כפולים. לא תמיד אתה זוכר מה שיש לך ובנוסף יש לך יאנגצייהמר זכויות יוצרים לבת דודתי ענת צור) שלחת לנקודה בעולם (זאת יכולה להיות ערד או הוואי) ותוך דקות קיבלת מה הצד השני רוצה ומוכן לתת תמורתו. בדרך כלל זה בברטר. או ברטר בקבוק כנגד בקבוק או בברטר בקבוק כנגד כסף (זכויות יוצרים לאסף מחיפה).

 

כמו כן השיטה של לשנורר עובדת ואימייל שלי ל"תרומות" הוא: yhorr@netvision.net.il

הרבה בקבוקים קיבלתי מאנשים אשר הפסיקו לאסוף ורצו בית חם לאוספים שלהם וכן קיבלתי מבני משפחה של אספן אשר נפטר והחליטו לתת את האוסף. בדרך כלל אני מכניס את האוסף בשלמותו לאוספי ושומר עליו כמקשה אחת לזכרו של האספן.

ועכשיו לשאלה שמעניינת כל ישראלי. כמה האוסף שלך שווה. התשובה נורא פשוטה. לא יודע.

יש בקבוקים שהשגתי בשקל וחצי ויש ב150 ₪. הבקבוקים נותנים לי הנאה וכייף באיסופם, בניקיונם ודואגים לי לתעסוקה מהנה ובכך הם שווים הון עתק.

לסיום וללא קשר לאיסוף המרכזי שלי שהוא בקבוקי אלכוהול מיניאטוריים.

אני אוסף פריטים ישראליים (לא יודייקה משנות הארבעים והחמישים (וברור שגולש מבחינת השנים גם לפני וגם אחרי). פריטים שעושים לי את זה. שנות טובות, מסמכים, מכתבים, חתימות, מאפרות, פריטי אל על, צים וכו. הכל כדי לשמר את המורשת הארץ ישראלית.

בקבוק שיוצר לקראת ביקור האפיפיור בישראל ב - 1964.

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר