אות הצמח

 
 

 המרדף אחרי מקור האות

מאת שאול לדני

סיום צעדת פריס-טוביז (פרבר דרומי של בריסל) למרחק 300 ק"מ ב-4 ימים, במהלך חג השבועות הנוצרי השנה, היה קשה אך קל בהרבה מאשתקד. על פי התכנון, לאחר הפסקה של חמישה שבועות, אמור הייתי להשתתף ברצף של מבצעי הליכה באירופה, כ-1,000 ק"מ במשך כ- 35 יום, ביניהם 300 ק"מ משלסביג בגרמניה לויבורג בדנמרק, טיפוס יומיומי במשך שבוע באלפים מגובה 1,400 ל - 3,400 מטר ובחזרה, ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה על אוהבי לכת.

והנה, שלושה ימים לפני נסיעתי התבשרתי כי הנקודה הקשה שגיליתיה שבוע קודם במפשעתי, היא ממאירה. הובהר לי, כי אני סובל מלימפומה - סרטן הלימפה. מה עושים בשבוע שנותר עד תחילת הטיפול הכימותרפי וההקרנות, במצב שבו התאמצות לא עוזרת לנצח בהתמודדות כמו בספורט? על פי אמרה לועזית "לכל כלבון התענוגות שלו", וכך ההנאה שלי התבטאה בביקור בשוק הפישפשים ביפו, ובחיפוש אחרי פריטים שעשויים לעניין את תאוות האספנות שלי.

סמל מתכת קטן שמצאתי אצל אחד הרוכלים, עורר את תשומת לבי ומייד רכשתי אותו. סמל זה, היצוק ממתכת ברזלית, עם סיכת בטחון מולחמת על גבו (לשם הצמדה לחולצה או לדש מעיל), במידות 15X25 מ"מ, נשא על חזיתו תבליט של שלושה פרחים.  סמל זה, שנהוג לכנותו גם כ- "סיכה", היה יפה, באיכות בצוע גבוהה וניתן היה להשתמש בו גם כתכשיט. אולם עיני נמשכו דווקא לכתוב באותיות מובלטות בתחתית "אות הצמח תשז". למרות העדר הגרשיים, ברור כי תשז משמעותה תש"ז, כלומר שנת 1946/7. טרם ראיתי סיכה כזאת, ומעולם לא שמעתי על "אות הצמח". מיד התעוררה סקרנותי. מהו "אות הצמח"? הכרתי את "אות הספורט" (שהוענק בתקופת המנדט וגם במדינת ישראל לעומדים במבחני כושר מינימליים ושהופעלו ביוזמת מחלקת החינוך של הועד הלאומי) ...הצביעה על אפשרות לאנלוגיה בכוון צמחים, במיוחד בגלל המילה "אות". סקרנותי התעוררה. מה מקור "אות הצמח", מי הנפיק אותו, למי הוא נועד והיכן השתמשו בו? כאחד שנוהג לחפש תשובות מלאות על שאלות שמעניינות אותו, ניסיתי למצוא מענה בין חברים, קרובים ומכרים. לא שיערתי שהתעניינותי תהפך למסע חיפוש ולמירדף מרתק.

פניתי תחילה לקרוב של רעייתי, פרופ' משה פינטוס, שלאחר יציאתו לגמלאות מהפקולטה לחקלאות ברחובות, כותב ספר על ההסטוריה של המחקר החקלאי בארץ-ישראל. חשבתי כי הנושא ידוע, וכי רק אני בבורותי אינו מודע לו. הופתעתי לשמוע כי מעולם לא שמע אודות "אות הצמח". הוא גם בדק את כרך תש"ז של הירחון "השדה" ולא מצא בו זכר למבוקשתי. ד"ר נעמי לוין, בוטנאית ותזונאית, חברתה של רעייתי עוד מהתיכון, גם היא חזרה על תגובתו של משה פינטוס. פנייה לד"ר דובי סיטון, איש צמחי הרפואה ותלמידו של פרופ' זייצ'יק המנוח מהאוניברסיטה העברית , גם היא לא הועילה. הוא הציע לפנות ליוכבד זוהר, שהייתה מצויה בחיי הקהילה ופעולותיה בשנות ה-40 וה-50 ואם היא לא תדע, לפחות תוכל להנחות היכן להמשיך בחיפוש. התחוור לי כי מה שחשבתי שהוא חיפוש קצר, נהפך לתעלומה שמקורבים אלי אינם בקיאים בו. סקרנותי מתגברת.

יוכבד מציעה שאפנה לקרן הקיימת לישראל. אני מסביר לה כי הדבר לא יועיל: בדברים פשוטים יותר, אין להם מושג. רק ארכיון הצילומים שלהם מסודר והשאר בארכיון חיצוני-טרם מקוטלג. בעניין ה"הקופסה הכחולה"- שעליו כתבתי ספר-המצב הפוך וזה הקק"ל שפונה אלי לספק להם מידע. יוכבד מציעה לפנות לשלושה ידענים בתחום תולדות הישוב. הראשון, מאיר מינדל, מנהל המוזיאון של נגבה, מעלה השערות שאולי "אות הצמח" קשור בפלמ"ח, אף כי בפלמ"ח התרחקו מסמלי מתכת. הוא מציע לשוחח עם מנשה הראל ועם איצ'ה. גם לשני שהומלץ ע"י יוכבד, ניסן הצעיר בן ה-86, מנהל הארכיון של ניר-עם הצעיר מקודמו רק בשנתיים (ושכבר התלונן על כי לא התקשרתי אליו מוקדם יותר, לאחר שניסן בישר לו שאני עומד לפנות אליו), לא שמע מעולם על "אות הצמח". פנייה לחברנו ד"ר גדעון כץ שהיה עשרות שנים המנהל של בית-הספר החקלאי מקווה-ישראל מביאה לסיום את נתיב החיפוש לכוון החינוך החקלאי.

בינתיים רעייתי פונה לבת כיתתה רבקה שלג שהכירה אותה כחובבת צמחים מהתקופה ששתיהן סיימו את בית-הספר העממי בתל-אביב בתש"ח. לרבקה "אות הצמח" נשמע במעומעם כמשהו מוכר מהעבר, אך אינה זוכרת שום דבר קונקרטי. עד עתה, בנוסף לסיכה עצמה, זוהי פיסת המידע היחידה שמצביעה על כך שאיני רודף אחרי רוחות. רבקה גם מספרת שהיתה חברה בחוג לטבע שאורגן ע"י המורה חנה נמליך וכי אותה המורה נפטרה ערירית.

מעודד מזיק המידע הזה, אני פונה לפרופ' מנשה הראל. את ספריו על מסלול הטיולים בארץ -כשרוב האנשים עוד טיילו ברגל - רכשתי לפני כארבעים שנה. הוא מעולם לא שמע על "אות הצמח". גם יצחק גולן, המכונה איצ'ה, לשעבר קצין חנוך ראשי של צה"ל וכעת מנהל ה"מכבסה" (מכון איילון-בית החרושת לכדורי סטן של ההגנה על "גבעת הקבוצים" ברחובות), שמע מפי לראשונה על "אות הצמח". אני מחליט לשנות את כוון החיפוש. אני מטלפן לעזריה אלון שיסד את ה"חברה להגנת הטבע". אני משוכנע שהוא ודאי יספר מייד את מלוא ההסטוריה של "אות צמח".ממתינה לי אכזבה מרה. הוא מעולם לא שמע. אולי מישהו אחר מותיקי החברה להגנת הטבע יודע? קשה היה לאתר את פרופ' אמוץ זהבי (אתו טיילתי לפני כ-40 שנה לפני שזכה לתואר אקדמאי כלשהו), אך לבסוף מצאתיו בחצבה. גם הוא לא נתקל ב"אות הצמח" כך גם שכני לשכונת רמת-אפעל לפני ב-30 שנה. ד"ר עוזי פז. רעייתי הציעה שאפנה גם לאוריה בן-ישראל, איתו טיילנו בעשרות סיורים ללא תשלום בהרי יהודה בראשית שנות השישים, ושהיה אחד מעמודי התווך של החברה להגנת הטבע, אך דחיתי הצעה זו בהנחה שכבר מיציתי את המידע המצוי בידי האנשים המובילים והותיקים בחברה.

מציאת התשובה כבר איננה סתם סקרנות אצלי. זאת כבר משימה. אני עקשן ולא מוכן לוותר, כפי שהורגלתי בכל התחרויות למרחקים ארוכים בהן נטלתי חלק. את רוב האנשים אליהם אני מטלפן איני מכיר אישית. אני מציג את עצמי ומוסיף שאולי שמעו את שמי. אנשים אלה הם מדור שידע את יוסף, ואכן זוכרים אותי מתקופת הזוהר הספורטיבי שלי. אולם הדבר המוזר הוא שכולם ללא יוצא מן הכלל נדבקים בסקרנותי. הם מוכנים להקדיש זמן ומאמץ, לחשוב, לחפש ולהציע דרכי חיפוש נוספים ומבקשים שאודיע להם אם אמצא את התשובה המבוקשת. אני בודק שוב את הסמל בקפדנות ובאמצעות זכוכית מגדלת, אני מגלה שתי אותיות מיניאטוריות נוספות המוטבעות עליו:"ש" ו "ק". עיון בספר אודות "בצלאל" הישן מגלה בין בוגרי "בצלאל" ואומני אסכולת בצלאל את שמואל קרצ'מר. אני יודע כי בית היציקה של שמואל קרצ'מר בירושלים יצר מגינים, פסלים, אותות ומדליות עד שנות השבעים וגם מספר מטבעות זכרון של בנק ישראל הוכנו על ידו. הדבר עולה בקנה אחד עם האיכות הגבוהה של האות. לפחות התברר לי מיהו היצרן, אך הדבר לא מספק כל רמז למהות האות.

כשהזכרתי לאמוץ זהבי את חנה נמליך, הוא סיפר כי היא עבדה בבית-ברל. ניסיתי לברר בבית-ברל מי שם הבוטנאים הותיקים. הצלחתי להגיע לגימלאי זוהר צוק-רימון שממש יצא מכליו לעזור לי. הוא מסר לי רשימה של בוטנאים שכדאי לדבר עמם והפנה את תשומת לבי לירחון המנדטורי הטבע והארץ בעריכת אוריה פלדמן, שעשוי לכלול מידע אודות "אות הצמח". הספרנית אורה כהן, ממחלקת ההדרכה והייעוץ במכללת בית-ברל נסחפה בהתלהבותי, ועברה על הכרכים השמורים במחסן מהשנים תש"ו, תש"ז ו-תש"ח, אך ללא שנמצא רמז כלשהו. במקביל, פניתי לבית גורדון בדגניה א' לקבלת מידע. גם ותיקי העובדים לא שמעו על "אות הצמח", אך המנהלת, עמליה אילו, הציעה לפנות לאיזו גברת בשם אביבה רבינוביץ שעשויה לעזור והגרה אי-שם בגליל המערבי, אך לא הצלחתי לאתרה.

אני עובר לנתיב החיפושים הבוטנאי. לפרופ' יעקב לורך, גימלאי האוניברסיטה העברית, אין מידע. פרופ' דניאל זוהרי, גם הוא מהאוניברסיטה העברית, שסקרנותו גבוהה במיוחד, מבקש צילום ולאחר קבלתו, מבשר לי כי הצמחים מתארים 3 עונות: החצב המבשר את בוא הסתיו, את הכלנית מאמצע החורף ואת הקריזנטנום (החרצית) של האביב. על האות הוא לא שמע. יחד עם זאת, הזכיר כי לזכרו של פרופ' איג, ראש המחלקה לבוטניקה הראשון באוניברסיטה העברית הוקם ארגון איג שכלל בוטנאים, גיאולוגים וזואולוגים. ארגון זה ערך כנסים ותערוכות פרחים וצמחים עד לימיה הראשונים של מדינת ישראל, ואולי במסגרת ארגון זה הופק "אות הצמח". לאור העובדה שיצרן הסמל הוא ירושלמי, הוא מציע לחפש גם בכוון התארגנות כלשהי בנושאי צמחים בקרב בתי-הספר הירושלמים. פרופ' מרדכי כסליו מת"א, פרופ' יעקב ורמן מירושלים שמתעניין גם בהיסטוריה של המדע והישוב, פרופ' יואב ויזל-מנהל הגן הבוטני בת"א, פרופ' דני זיקוביץ מת"א והפרופסורים (מהמחלקה לאבולוציה בירושלים) אבינועם דנין ואבי שמידע, לא הצליחו להוסיף כל מידע רלבנטי. האחרון הציע לי לשוחח עם אביבה הזז, אלמנתו של טוביה קושניר מחללי הל"ה שיה אז בוטנאי מבריק ועטור פרסים.

לאביבה הזז אין כל מידע בנושא. היא להוטה לעזור. היא מציעה לשוחח עם נוגה הראובני- מנהל "נאות קדומים" (הגן הבוטני התנכ"י), עם מייק לבנה-חבר קבוץ מעיין ברוך ועובד מוזיאון "בית אוסישקין" בקבוץ דן, עם הארכיאולוג ד"ר בירן ועם היסטוריון ארץ-ישראל פרופ' מרדכי נאור. לארבעתם אין פתרון. אולם מרדכי נאור מופתע מקו-אינסידנס: רק יום קודם לכן שאלו אותו על "אות הפרח תש"ז". אין זה כלל מקרי  בעיני, כשמתברר כי הוא נשאל ע"י אותה הגברת אביבה רבינוביץ מהגליל המערבי שלא הצלחתי לאתרה. מסתבר לי, לא רק שלפני מקרה שיבוש על "טלפון שבור" , אלא כי חפושי מעוררים גלים.

הלהיטות שלי למצוא את התשובה לתעלומה הופכת לאקסטזה. אני מנסה למצות כל נתיב חיפוש אפשרי. מרדכי נאור מציע לי להתקשר עם אוריה בן ישראל, מאיר פעיל, גבריאל צפרוני ודב גניחובסקי. מאחר ונתיב החברה להגנת הטבע ל הניב פירות, אני פוסח על אוריה. להיסטוריון הצבאי, מפקד בה"ד 1, חבר-כנסת לשעבר ד"ר מאיר פעיל שהיה פלמ"חניק בן 20 בתש"ז אין מידע בנושא. את העיתונאי גבריאל צפרוני אני זוכר מהופעותיו בתוכניות "שלושה בסירה אחת". כעת הוא בן 90. מסתבר שהנציב העליון מינה אותו בשנת 1945 להיות היו"ר של הגוף המנדטורי שהקדים את רשות הגנים הלאומיים והחברה להגנת הטבע. קיויתי שאצלו ימצא קצה החוט, אך גם הוא לא שמע אודות "אות הצמח".

העיתונאי הבכיר של ידיעות אחרונות, דב גניחובסקי, כבר בגימלאות, אך הוא ממשיך להיות אספן נלהב. מעולם לא שמע על "אות הצמח". סקרנותו גברה והבטיח לנסות למצוא את קצה החוט דרך הבן היחיד שנותר בחיים, בן ה-85, של האחים ש.קרצ'מר. הוא הציע ליצור קשר עם המומחה הנומיסמטי, פרופ' יעקב משורר. יעקב משורר ביקש צלום והבטיח לברר את המידע בצינורות אספני המטבעות והסמלים. על תהייתי, כיצד יתכן ששום מידע לא התגלה בנסיונותי האינטנסיביים אצל כל המי-ומי בעולם הצמחים הישראלי, כאשר ברור שאת הסמל יצרו בצורה תעשייתית בכמויות, הוא הרגיע אותי ותרם מנסיונו האישי:"כשתגלה את מקור "אות הצמח" ודאי תתברר לך הסיבה לחוסר נפיצותו של המידע".

מיציתי כמעט את כל המקורות, חוץ מאשר לעבור בקפדנות על כרכים שלמים של השבועון דבר לילדים אשר מצריך זמן רב. נשאר רק אוריה בן-ישראל שקודם פסחתי עליו. איתרתי את הטלפון שלו במושב גבתון. הזדהיתי והוא זכר אותי. כשהצגתי בפניו את שאלתי, הוא ענה מיד בטון מעורר אמון: "אני מכיר את העובדות. "אות הצמח" הוא אות משלים ל"אות הספורט" שיזם מורה הטבע יהונתן אגוזי בבית חינוך בגבעתיים". הוא לא זכר את שם בית-הספר: אז היה רק בית ספר אחד בגבעתיים. היום יש חמישה. אוריה גם ידע כי אגוזי כתב רשימה על אודות המבצע בירחון אורים שקדם להד-החנוך של הסתדרות המורים ובאיזו ספריה ניתן לאתרו. לבסוף הציע לבדוק אולי המורה-יזם הזה עדיין בחיים. שמחתי אך גם כעסתי על עצמי. למה לא פניתי כבר בתחילת מסע החיפוש שלי לאוריה? אומנם נהניתי מכל דקה של החיפוש והשיחות המרובות עם האנשים המעניינים ובעלי רצון ולהיטות לעזור, אך יכולתי להגיע לסוף הדרך מוקדם יותר.

חמש דקות מאוחר יותר יהונתן אגוזי-מורה הטבע בן ה-85-ענה בטלפון על שאלותי. ודאי היה מופתע וגם מרוצה ,ש-55 שנה אחרי יוזמתו החנוכית מתעניינים ב"אות הצמח" שהנהיג. הוא סיפר כי כמורה לטבע בבית-ספר "בורוכוב" בגבעתיים (שבעצם נוסדה על בסיס שכונת בורוכוב הותיקה) רצה להנחיל לתלמידים בקיאות בהכרת צמחי ארץ-ישראל. על פי הדוגמא של מבחני הכושר והענקת "אות הספורט" לעומדים במבחנים, הוא הגה רעיון של עריכת מבחנים לזהוי צמחים והענקת אות," אות הצמח", למצליחים במבחן. כמו ב"אות הספורט" הדרישות לא היו גבוהות. מערכת המבחנים שהוכנה דרשה ידיעה מינימלית, שהלכה וגברה עם גיל התלמיד. בכיתה ג' התלמידים נדרשו לזהות לפחות 30 צמחים, בכיתה ד' לפחות 40 צמחים, וכך הלאה עד לפחות 120 צמחים בכיתה י"ב. את המבצע הוא התחיל בשנת תש"ו בבית ספרו, לאחר ארגון תערוכת צמחים שבסיומה תחרות זהוי עם מבחן. הוא עיצב סמל עם חצב, כלנית וסביון כמאפיינים של פרחי בר בשלוש עונות השנה ואישית הזמין את יצור הסמל בבית היציקה של קרצ'מר בירושלים. על סדרת הסמלים הראשונה היה מוטבע "אות הצמח תש"ו" ועל השניה תש"ז החליף את תש"ו. בתחילת תש"ח התברר כי שנוי ציון השנה על הסיכה מייקר את עלותה, ולכן בתש"ח "אות הצמח" הופק ללא שהשנה תצויין עליו.

על פי יהונתן אגוזי מספר בתי ספר הצטרפו למבצע. הוקמו גם חוגי טבע בהדרכת המורים חנה נמליך ויצחק אריאל שהשתלבו במבצע. בשנת תש"ח אגוזי גוייס למלחמת השחרור ובתום המלחמה המבצע לא חודש. הוא מעריך כי בשלוש שנות קיום המבצע, כ-800 תלמידים נטלו בו חלק. בשנותיה הראשונות של מדינת-ישראל הוא פנה לד"ר ברש, המפקח הארצי ללמודי טבע והעביר חומר כתוב וגם את סיכת "אות הצמח" ל"חברה להגנת הטבע" לאחר הווסדה, וניסה לעניין אותם להפוך את היוזמה המקומית והאישית שלו מהשנים 1945-48, למבצע כלל-ארצי. מה הסיבה להדרדרותה של היוזמה החנוכית הברוכה לתחום הנשייה? התשובה יכולה אולי להינתן ע"י פסיכולוגים ארגוניים.

ניסיתי לאמת את סיפורו של אגוזי במקורות כתובים. ואכן, איתרתי בעזרתה של הספרנית אורה כהן מבית ברל ב-אורים-קובץ לשאלות חנוך והוראה, כרך ד', חוברת 1-2(26-27) ע' 177-179, את הכתבה "מבחן, "אות הצמח" בבי-ספר בשכונת בורוכוב". הכתבה מאמתת את ספורו הכללי של אגוזי, אך עולה ממנה שריחוק של חמישים וחמש שנה משפיע קצת על דיוק הפרטים. בכתבה החתומה ע"י חנה נמליך,יצחק אריאל ויהונתן אגוזי, נאמר כי הרעיון על עריכת "אות הצמח" בדומה למבחן "אות הספורט הוצע שנתיים לפני כן ע"י זאב ורלינסקי וכי בתש"ו, על פי יוזמתה של חנה נמליך, קבלו על עצמם מחנכים ומורים לטבע להפעיל את מערכת ההדרכה ומבחן "אות הצמח".

המערכת כללה הדרכה, הכנת כרטיסיות, טיול בוטני, תערוכה ובסופה מבחן, שבגלל אילוצים טכניים נערך בתום חופשת הפסח. לתלמידי כתות א'-ב' נדרשה הכרה של 5 צמחים מתוך 10 מוצגים, כשהמינימום הדרוש לעמידה במבחן הוא הכרת 4 צמחים. בכתות ג'-ד' נדרשה הכרה של 10 צמחים מתוך 20 וידיעת 2 צמחים לפי תקופת פריחתם. תלמיד שמספר שגיאותיו היה למעלה מ-2 לא עמד במבחן. בכתות ה'-ו' נדרשה הכרה של 15 מתוך 30 צמחים ואלו בכתות ז'-ח' 20 צמחים מתוך 40 עם מספר דרגות קושי נוספות. במהלך 4 ימי המבחן נבחנו 511 תלמידים שמתוכם 417 תלמידים (81.6%) עמדו במבחן, ועבורם הוזמנו סמלים ממתכת. מהכתבה מסתבר גם, כי אותו המפעל הועבר גם בבית הספר השני בגבעתיים, ביה"ס על שם ברל כצנלסון.

בסיום המרדף שלי אחרי מקור "אות הצמח" ,הזדמן לי לשוחח עם חברי "דובוש" מקבוץ כפר עזה, וספרתי לו על החידה ופתרונה. כמובן שכמו רוב עם-ישראל גם הוא מעולם לא שמע על האות הזה, אך כסקרן עם תאוה בלתי נלאית לידע, הוא ניסה לאתר באמצעות רשת חבריו, מישהו מגבעתיים שהשתתף במבחן "אות הצמח". כך הגעתי לעמוס ישראלי, שלפני יציאתו לגימלאות היה מטראולוג חקלאי. בשנת תש"ז הוא היה תלמיד בכתה ז' בבית ספר בורוכוב. יתרה מזאת, אביו שהיה מורה באותו בית-הספר, קנה בזמנו חלקת אדמה ביחד עם יהונתן אגוזי ובתיהם היו סמוכים זה לזה. עמוס זכר לא רק את אגוזי, אלא גם את המבחן.

תערוכת הצמחים נערכה על גג בנין ביה"ס, הממוקם על הגבעה הגבוהה ביותר בכל האזור, ושממנו בזמנו ניתן היה להשקיף למרחקים ולכל כוון. בתערוכה על הגג סומן כל צמח בשלט הנושא את שמו, והתלמידים הובאו לשם בקבוצות קטנות. הבחינה נערכה לאחר שכל התלמידים סיירו בתצוגה, ושלטי השמות הוחלפו במספרים. עמוס ישראלי מספר שהיה תלמיד טוב, אך פרחח לא קטן, ובתום הסיור של קבוצתו בתערוכה, הוא החליף מספר שלטי שמות, כדי לבלבל תלמידים אחרים. כך למשל, ליד הכלנית הציג שלט של פטרוזיליה. המורים כמובן זיהו את מעשה הקונדסות שלו, הרחיקו אותו מהלימודים למשך שלושה ימים, אך הוא בכל זאת עבר את המבחן בהצלחה, וזכה ב"אות הצמח". תאורטית, הסיכה הזאת אמורה להיות ברשותו, אך הוא לא מוצא אותה. הוא לא ראה את "אות הצמח תש"ו" (וגם ברשותו של אגוזי אין סיכה כזאת), אך לטענתו גם בתש"ח לא נערכו מבחני "אות הצמח", מאחר ובשנה זאת, בבית ספרו לא קוימו לימודים סדירים, ובמקום זאת הילדים הגדולים הועסקו במיגון ובחפירות. לכן יתכן כי "אות הצמח" ללא ציון השנה שקבלתי מאגוזי שרד, מפני שכלל לא חולק.

בחמישה ימי מירדף אינטנסיבי אחרי מהות "אות הצמח", הצלחתי לקיים את אימרת חז"ל, "יגעת ומצאת". הדבר היחיד שנדרש ממני היה לנהל כ-250 שיחות טלפון, ולדחות את כתיבת ספר הלימוד "בקרת איכות סטטיסטית" שהתבקשתי לחברו עבור האוניברסיטה הפתוחה.

*הכותב הוא פרופסור להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ,אלוף העולם ל-100 ק"מ הליכה לשנת 1972  ,מחזיק בשיא העולם (שטרם נשבר) ל-50 מייל  ,7 פעמים אלוף ארה"ב, ונציג ישראל באולימפיאדות מקסיקו ומינכן.

 

אחרית דבר

הספור נכתב ביולי 2002. תמצית ממנו התפרסם ב"טבע וארץ". ב-2009 המחבר זכה ב"גט" מהרופא האונקולוגי שלו, ולא זקוק עוד לביקורות שנתיות. רגלו עדיין נטויה, והוא ממשיך לצעוד ולהתחרות בתחרויות הליכה למרחקים ארוכים.

 

 

 

פרופ' שאול לדני ומבקרים, בפתיחת התערוכה "אותות ועיטורי הענקה רישמיים בארץ-ישראל" באוניברסיטת בן-גוריון בנגב - ספריית ארן 2/2/2010. אוצרת רותי קלמן. בתערוכה 94 מוצגים ב 5 וטרינות, וביניהם גם אות הצמח.

 

ועוד אחרית אחרונה בהחלט

בועז קרצמר קרא את מסע החיפושים המרתק של שאול לדני, חיפש וגם מצא בין אוצרותיו אשר בביתו את המבלט (השטאנץ) של אות הצמח. (אוקטובר 2010).

 

 

 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר